בית הקברות היהודי

אודות בית הקברות

בית הקברות היהודי בסלטינה שוכן כ-1 ק"מ צפונית לכיכר הכפר, ביער ממערב לדרך המובילה לצ'אנוביצה ובז'דיקוב. ממדיו 58 × 28 מטר, שטחו 1,624 מ"ר, והוא מוקף חומת אבן בגובה 2 מטר, שנשחקה רבות.

בית הקברות הוא מקום מנוחתם הנצחית של דורות רבים של יהודי סלטינה, וגם של יהודים מהאזור הרחב יותר, ובכללם אישים בולטים, מנהיגי קהילה ורבנים חשובים. יהודים מסלטינה ומהסביבה נקברו כאן מוקדם ככל שנת 1668. רק ב-9 במרץ 1723 העניק בעל סלטינה דאז, ואצלב פרדיננד קונאש ממאכוביצה, לרשמי ליהודים המקומיים רישיון להקים בית קברות. על פי שטר היסוד, בית הקברות אמור היה למדוד 8 × 8 "סאהוּ" (כ-15 × 15 מטרים). היהודים התחייבו לשלם 50 גולדן ריינלנד עבור הקרקע ולגדר אותה על חשבונם. עוד הם חויבו לשלם לכנסות קונאש 45 קריצ'רים עבור כל גוף בוגר, וגולדן אחד עבור כל אדם מחוץ לקהילה. עבור ילד מתחת לגיל שנה היה המחיר 25 קריצ'רים; עבור ילד בגיל 1–3, 45 קריצ'רים.

בשל מחסור במקום, הורחב בית הקברות מאוחר יותר לממדיו הנוכחיים 58 × 28 מטר. נבנתה חומת אבן חדשה לגדר, ולוח עם כתובת עברית הוצב מעל הכניסה. כיום שורדות בבית הקברות כ-172 מצבות בסגנון בארוק וניאו-קלאסי. אבני המצבה (עב׳ מצבות) הן משני סוגים: גרניט פשוט ללא עיטור, שברובן כמעט אינן קריאות, ואבן גיר בדרך כלל עם קשת בראשה ומעוטרת במוטיבים עממיים פלוראליים מסוגננים. המצבה הוותיקה ביותר שניתן לקרוא אותה מתוארכת לאמצע המאה ה-18.